החלטה בתיק ת"פ 691-08

1.         הנאשמים הורשעו בהכרעת הדין מיום 1.8.12 בביצוע עבירות לפי חוק עובדים זריםהתשנ"א -1991 (להלן: " החוק").

2.         לפני שמיעת הטיעונים לעונש, ביקש ב"כ הנאשמים להפנות את הנאשמים לקבלת תסקיר של שירות מבחן לשם בחינת האפשרות של ביטול הרשעה.

3.         לטענת המאשימה, לא מתקיימות לגבי הנאשמים נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מן הכלל של הרשעה למי שנמצא אשם בביצוע העבירה.

4.         הסמכות לביטול הרשעתו של נאשם שהורשע בביצוע עבירה, נקבעה בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, כדלקמן:

" הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

            לעניין זה נפסק:

" החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, מהווה, ביסודה, חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין...

חרף הכלל האמור, המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי - חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין . ..". (ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31.12.07).

בית המשפט העליון באותה פרשה סיכם את ההלכה לגבי השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לדון בשאלת ביטול הרשעה או הימנעות מהרשעה, כדלקמן:

"... יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי .

מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה - האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי - מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין".

6.         לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובהתחשב במדיניות הפסיקה, החלטתי שלא לבטל את הרשעתם של הנאשמים מטעמים אלה -

בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, (פ"ד נב (3) 337) נפסק כלהלן-

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

באשר לגורם הראשון- טוען ב"כ הנאשמים כי הרשעה תהווה פגיעה בלתי מידתית בחברה ובעובדיה שכן מדובר בחברה בעלת היקף עסקי גדול המעסיקה מאות עובדים והיות והחברה עובדת מול גופים גדולים במדינה, במידה ותהייה הרשעה, היא לא תוכל לקבל מכרזים ממע"צ , דבר שיפגע בחברה ובעובדיה.

אלא שבעניין יש להפנות לסעיף 2ב לחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו -1976 הקובע  כי המגבלה להתקשרות לא חלה כאשר מדובר בפחות משתי עבירות או לחילופין (וככל שקיימות יותר משתי הרשעות), אם במועד ההתקשרות  חלפה שנה אחת לפחות ממועד ההרשעה האחרונה. נוכח האמור, אין לקבל את טענת ב"כ הנאשמים כי הרשעה במקרה זה תהווה פגיעה בלתי מידתית במטה לחמו של הנאשם. 

7.        באשר לגורם השני - כאן יש לבחון את סוג העבירה. במקרה מושא כתב אישום זה  מדובר בהעסקת עובדים זרים ללא היתר, עבירה שהינה עבירה כלכלית שבוצעה במסגרת עיסוקם של הנאשמים. במקרה שכזה, הדרך היחידה להשיג את ההרתעה הגלומה בענישה היא על ידי הטלת קנס שמשמעותו פגיעה כלכלית בנאשמים.

לא אחת פסק בית הדין הארצי לעבודה כי מדובר  בעבירה חמורה , ובלשונו:

"לחובתו של המשיב עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת  עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה  הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים  במקרה דנן"(ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).